שרז נ' Q HIGH בע"מ ואח'

החלטה

זוהי תביעה שעניינה נזקים נפשיים שנגרמו לתובעת כתוצאה מהתנהלות הנתבעים.

לטענתה, עבדה אצל הנתבעת 1 תחת פיקוחו של הנתבע 2 כאשר בחודש מאי 2002 זומנה לאחת מישיבות העבודה שהתבצעו בנתבעת 1 ע"י הנתבע 2.

לטענתה, במהלך הפגישה החל הנתבע 2 לתקוף אותה תקיפה מילולית וכתוצאה מכך איבדה שליטה ובהמשך הסתגרה בביתה, בכתה, החלה בשמיעת קולות ובהזיות.

לאחר הישיבה האמורה, הפסיקה את עבודתה אצל הנתבעת 1 כאשר בהמשך אף אושפזה אישפוז יום בביה"ח ברזילי תוך שצצות במוחה מחשבות אובדניות.

ביום 17.10.02 החלה בטיפול פסיכולוגי בו הוחלט לשולחה לטיפול פסיכיאטרי המשולב עם תרופות. כחודש לאחר הטיפול הפסיכולוגי, עזבה את לימודי התואר וביום 10.11.02 נבדקה ע"י פסיכיאטר אשר ממצאי בדיקתו העלו כי מדובר במצב דכאוני המצריך המשך טיפול בתרופות אנטי דיכאוניות.

לטענתה, ביום 29.9.05 עברה וועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי אשר קבעה כי היא סובלת ממחלת הסכיזופרניה אשר התפרצה 3 שנים קודם לכן. לטענתה, בתובענה זו היא זכאית לפיצוי בסך 30,000 ₪ בגין עוגמת הנפש אשר נגרמה לה כתוצאה מתקיפתה המילולית ע"י הנתבע 2.

הנתבעת 1 כופרת בטענותיה של התובעת וטוענת כי הנתבע 2 שימש כסמנכ"ל פדגוגי בחברה במשך למעלה מ 8 שנים וזאת ללא רבב. כאשר הנתבע 2 מעולם לא השתמש בשפה המתוארת על ידי התובעת בתביעתה.

בנוסף טוענת הנתבעת 1 כי התובעת לא צירפה מסמך הערוך כחוות דעת מומחה בנוגע למצבה הנפשי וכן טוענת הנתבעת 1 על התיישנות התביעה שכן חלפו למעלה מ – 7 שנים מאז סיימה התובעת את העסקתה בחברת הנתבע. עוד טוענת הנתבעת 1 כי היות ומדובר בעובדת לשעבר של הנתבעת הרי שמקום התביעה צריך להיות בית הדין לענייני עבודה שלו הסמכות העניינית לדון בתובענה.

נוכח המקובץ מבקשת הנתבעת 1 מבית המשפט לסלק התובענה על הסף.

התובעת השיבה לטענות מקדמיות אלו וטענה כי בית המשפט לתביעות קטנות אינו כבול לסדרי דין, כי היא אינה תובעת בגין נזקי גוף אלא בגין עוגמת נפש אשר נגרמה לה כתוצאה מתקיפתה המילולית על ידי הנתבע 2. בנוסף מפנה היא לפרוטוקול המל"ל ומבקשת כי בית המשפט יראה בו כתעודת רופא המספקת בתובענה זו.

בנוגע לסמכות העניינית השיבה התובעת כי בינה לבין הנתבע 2 לא התקיימו יחסי עובד – מעביד ועל כן לא נתונה לבית הדין לענייני עבודה הסמכות לדון בתובענה.

בנוגע לטענת ההתיישנות השיבה התובעת כי רק בשנת 2005 התגלה הנזק לפיו היא סובלת מסכיזופרניה וכי מחלתה התפרצה שלוש שנים קודם לכן בעקבות ישיבת העבודה בו הוטחו בפניה העלבונות על ידי הנתבע 2.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים בכל הנוגע לטענות המקדמיות אשר הועלו על ידי הנתבעת 1 ועיינתי במסמכים בתיק, הגעתי לכלל דעה כי בהתאם לסעיף 60 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984, תיק זה אינו מתאים להידון בפני בית המשפט לתביעות קטנות בשל הסוגיות המשפטיות המורכבות העולות ממנו והצורך בהעדתם של עדים מומחים.

אינני דנה במלוא הטענות המקדמיות אשר הועלו על ידי הנתבעת 1 וזאת על מנת שלא לחסום את הדרך מן התובעת להגיש תובענותה לערכאות המתאימות.

נוכח האמור, הנני מורה על מחיקתה של התובענה, לפנים משורת הדין ללא צו להוצאות.

למעלה מן הצורך, אציין כי בידי התובעת האפשרות לנסות ולהיעזר בשירותי הסיוע המשפטי.

ניתנה והודעה היום י"ט תמוז תש"ע, 01/07/2010 במעמד הנוכחים.

נגה שמואלי-מאייר, שופטת

הוקלד על ידי: תמר דרעי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: